סיפור מתחיל ב-1953, אדם בשם באד בראון, מורה בבית ספר וגולש משכבר ימים, עקב במשך זמן רב אחר ספורט הגלישה ולמד אותו היטב. הוא ליקט מבחר קטעים של גלישה משנות ה-40 וה-50 וחיבר אותם לסרט אשר נקרא- Hawaiian Surfing Movies. זה היה סרט הגלישה הראשון אי פעם, אשר נועד לצפייה של קהל משלמים. בראון היה מקרין את הסרט באודיטוריום באותו בית הספר אשר עבד תמורת 65 סנט מדי ערב אל מולם אולם מלא עד אפס מקום. בראון אשר היה ידוע כאדם צנוע ושקט, האמין כי יש עתיד ביצירת סרטי גלישה ואם סדר ותכנון נכון, עשיית סרטים הינו מקצוע מכובד אשר יכול לפרנסו יפה מאוד. בראון גם צדק, אמנם הוא לא הפך לאדם עשיר אך פרנס עצמו בכבוד תוך כדי שהוא משחרר סרט אחד בשנה ונהנה מהטיולים והחופש שבחיפוש אחר יצירת כל סרט.

עד שנת 1958, כבר היו לבראון שלושה מתחרים רציניים, כולם מדרום קליפורניה. גרג נול, אשר התחיל לייצר ולמכור גלשנים. ברוס בראון, המפיק והיוצר סרטי גלישה דוקומנטריים, שבעתיד יהיו מהגדולים ביותר בענף, כמו למשל The Endless Summer, וג'ון סוונסון, מי שעתיד להקים את מגזין הגלישה המצליח Surfer Magazine. כל אחד מהם היה "הפקה של איש אחד", אחראי לכל התהליך מתחילתו ועד סופו: צילום, עריכה, מוסיקה, קידום מכירות, כרטיסים וחשבונאות. כולם עבדו עם אותה מצלמה( Bell & Howell 16 mm) וגם לרוב עבדו עם אותם הגולשים הטובין ביותר באותם המקומות. כל סרט עלה כ- 5000 דולר לעשותו ולרוב היה באורך של מעל שעה. הסרט היה מורכב מקטעים שונים של מספר דקות אשר התמקדו בגולש ספציפי או בספוט כלשהו. היוצרים היו עוברים מעיירת חוף אל הבאה ומציגים בעצמם את הסרטים באולמות ומקומות מרווחים ואף מסבירים לקהל אודותיהם.

ההתעסקות סביב הגלישה פרחה, התקשורת והמבקרים החלו לבוא ולסקר את הסרטים והאירועים שסביבם. הפרסום גדל, בהקרנות הגדולות היו מגיעים מעל ל-500 איש והפכו למוקד עלייה לרגל ומקום מפגש של גולשים. בשנת 1959, עם התפתחות ענף הגלישה, הוליווד נכנסה לתמונה. המפיקים ניסו להביא משהו חדש ומרענן למסכים, משהו שיסחף את הקהל אל נושאים ומקומות חדשים. כוכבים גדולים בתקופה שיחקו בתפקידים שונים גולשים והביאו את סיפוריהם וחוויותיהם של גולשים אמיתיים אל המסך הגדול. הקהל אהב את הסגנון החדש והכסף לא איחר לבוא. הסרט Beach Party צולם בפחות משבועיים בתקציב של 500,000 דולר והחזיר בקופות 6 מיליון דולר!!! סכום עתק באותה תקופה. הכניסה של האולפנים תרמה רבות גם ליוצרים העצמאיים. יותר ויותר קהל הגיע לצפות סרטים שלהם, המודעות לספורט הגלישה צמחה וגדלה, ההתעניינות ביוצרים עצמם גדלה ויותר משקיעים נכנסנו ועזרו ליצור סרטי גלישה חדשים למסך הגדול.

ב-1963 ברוס בראון צילם את אחד מסרטי הגלישה החשובים והמצליחים ביותר בכל הזמנים- The Endless Summer. הסרט סיכם את שנות ה-60 בגלישה והפך ללהיט ענק רק בשנת 1966 כאשר הגיע לאקרנים. הסרט צולם ברחבי העולם: לאורך חופי אפריקה, אוסטרליה, ניו-זילנד, טהיטי והוואי. הסרט הוקרן ב-8000 אולמות קולנוע ברחבי ארה"ב, הישג חסר תקדים לסרט גלישה עצמאי ואחד מהישגי הקולנוע העצמאי בכלל אי פעם!!! בראון השקיע כ- 75,000 דולר לעשיית סרטו, הסרט הרוויח מעל 20 מיליון דולר!!! לאחר הצלחת The Endless Summer, סרטי גלישה החלו לצוץ ברחבי הגלובוס, סרטים יצאו באוסטרליה, ניו-זילנד, פלורידה ואפילו אנגליה. אמנם עדיין לא השתוו בכמות לדרום קליפורניה. ובכל זאת, באוסטרליה החליט הממשל להעניק מענקים של כ- 20,000 דולר ליצרית סרטי גלישה שבארה"ב לא עלה על הדעת שהמדינה תסייע ליצירת הסרטים הללו והכסף היה חייב להגיע ממשקיעים פרטיים.

בשנות ה-70 חלה תפנית בעולם סרטי הגלישה. עם כניסת הוידאו לעולם, יותר ויותר סרטים הופצו וכוונו להקרנה ביתית, שגם הייתה זולה יותר. הקהל נהנה מהאפשרות והנוחות וכך הורגש בקופות בתי הקולנוע. הדוגמא הבולטת ביותר, בסרט עתיר התקציב Big Wednesday, שהופק לקולנוע אך הפך לסרט קאלט דווקא בגלל הוידאו. הסרט הרוויח את כספו בעיקר בגלל הוידאו ופחות בקולנוע. עם הזמן הוידאו שפר את הספורט. גולשים מקצוענים כדוגמת קלי סלייטר היו צופים בקלטות בביצועים של עצמם במטרה ללמוד ולשפר את יכולתם. יותר סרטים כוונו לוידאו גן בעקבות דרישת הגולשים המקצועיים והן לקהל הגולשים החובבני. לקראת סוף שנות ה-80 החלו חברות הגלישה כמוQuicksilver לדוגמא, להיכנס אל עולם הסרטים והפיקו בעצמם סרטים למטרות רווח ופרסום מוצרים. לגולשים המפורסמים כבר היו ספונסרים וסרטים עצמאיים מצאו עצמם במצב רע, היו זקוקים לאישור מספונסר בכדי להפיץ את סרטם. בשנות ה-90 מספר היוצרים העצמאיים כמעט ונמחק לגמרי, רק בודדים שרדו כמו למשל, ג'ק מק'קוי האוסטרלי, אשר צבר פרסום רב כיוצר סרטים איכותי לכל אורך העשור ונשכר פעמים רבות ע"י החברות עצמם.

היום, עם התפתחות והתקדמות הטכנולוגיה, קל יותר לצלם סרטי גלישה באיכות טובה. ה-DVD שיפר את יכולות הוידאו ואת איכות התמונה והקול. הפצה של סרטים היא חופשית וזמינה בכל חנות גלישה ומקומות מסוימים אפילו בחנויות וידאו ודיסקים. הוליווד מנסה מדי פעם ליצור סרט העוסק בגלישה אך לא עושה את זה בתדירות רבה. דוגמא עדכנית היא הסרט המבוסס על סיפורה האמיתי של בת'ני המילטון- Soul Surfer, שאיבדה את ידה במתקפת כריש אך עדיין ממשיכה להתחרות ולהצליח. הקרנות של סרטי גלישה עצמאיים הופכים מדי פעם לאירועים חברתיים-ספורטיביים, גם אם על החוף וגם אם באולם עדיין החוויה נשארת, לצפות בסרט גלישה על מסך גדול בניחוח של פעם.