האבולוציה הראשונה האבולוציה הראשונה הייתה איטית מאד.
החרב של טום בלייק שונתה על ידי בוב סימונס בשנות ה40 לדגם שדומה מאד למה שמשתמשים בו היום.
סימונס היה חלוץ הרעיון של שימוש בכמה חרבות כאשר המציא את הTwin Fin, גלשן עם שתי חרבות. ג'ורג' גרינואף הוא זה שהחל לייצר חרבות דקות יותר עם יותר גמישות, בהשראת זנב דג הטונה הכחולה.
תחילה, הוא השתמש בחרב החדשה על גלשני הברך שלו. לאור ההצלחה של החרב במים, העיצוב של החרב החדשה סלל את דרכו גם לגלשני העמידה כשבוב מקטוויש התאים את העיצוב לגלשנים קלים וקטנים יותר.

האבולוציה השנייה בשנות ה70 סטיב ליס השתמש בחרב של בוב סימונס במערך הTwin Fin על גלשני הפיש (Fish) החדשניים שלו.
תחילה הפישים של סימונס היו מיועדים להיות גלשני ברך עם שתי הארכות בזנב הגלשן בכדי שהגולש יוכל להניח עליהם את הסנפירים כדי להמעיט את החיכוך שלהם עם המים, בעוד שהם שומרים על יכולת התמרון של הפין-טייל (Pin Tail). הפיש הראשון זכה מעט לאחר מכן לפופולאריות נרחבת בעולם הגלישה. גולשים עדיין גלשו על גלשנים עם חרב אחת מרכזית בלבד, עד תחילת שנות ה70, אבל זה היה עתיד להשתנות בקרוב מאד.
מארק ריצ'ארדס (האוסטרלי), שהוא עד היום אחד השייפרים המוערכים בעולם, לקח את דגם הפיש הקליפורני של ליס ושינה אותו במעט.
באותה העת הוא החל להתחרות על הגלשן שהוא התאים לעצמו, תוך כדי שהוא מדהים את הגולשים והקהל על ידי חיתוכים חדים על הגל שעוד לא נראו עד אז בתחרויות. בעקבות כך ריצ'ארדס הצליח לזכות בתואר אלוף העולם 4 פעמים ברציפות בין השנים 1979-1982 עם מערך הTwin Fin שלו, כשהוא משנה לעד את סגנון הגלישה שהיה קיים עד אז.

האבולוציה השלישית בשנות ה80 השימוש בחרבות גלשני הגלים עמד לעבור שינוי קיצוני.
בסוף שנות ה80, הגולש האוסטרלי הצעיר סיימון אנדרסון החל להתפרסם בזכות היכולת שלו בגלישה על הגלים הגבוהים של החוף הצפוני של אווהו, הוואי. למרות זאת הפריעה לו העובדה שהוא לא הצליח להשתלט על גלשן הTwin Fin של ריצ'ארדס בגלים הגבוהים.
יום אחד הוא הבחין במישהו עם גלשן Twin Fin עם בליטה קטנה באמצע.
הוא שינה קצת את הרעיון והתאים אותו לעצמו, כשהוא יוצר מערך של שלוש חרבות באותו גודל, כשהוא מכנה את המערך הThruster, וזהו מערך החרבות שנמצא בשימוש עד היום. מערך הThruster אפשר לגולשים לבצע בצורה רדיקלית יותר עם המון ספריי, כפי שלא ניתן היה לעשות בעבר.
והגלישה גדלה בצורה מונומנטאלית מאז הגיית הרעיון.

ישנם סוגים רבים של חרבות גלשני גלים מהסוגים המוברגים הנשלפים לסוגים המקובעים לגלשן בעזרת הפוליאסטר והבדים.
ברמה הבסיסית ביותר ישנן שתי אופציות עיקריות לחרבות: המקובעות והנשלפות. מעבר לכך, בכל קטגוריה ישנן אופציות שצריך לקחת בחשבון.

למתחילים אם אתם רק בתחילת דרככם בגלישת הגלים אתם לא אמורים לחוש בהבדלים הקטנים הנובעים מהשימוש בחרבות שונות.
אם יש לכם מערך של חרבות נשלפות אז יהיה לכם קל יותר, מן הסתם, להתנסות בסוגים שונים של חרבות.
כשאתם בתחילת הדרך, קרוב לוודאי שתתקשו לייצר מהירות הנחוצה בכדי להרגיש את תגובת החרבות להתנגדות המים.
כמו כן, עדיין אין לכם את השליטה על החיתוכים שלכם.
אל דאגה, ברגע שתהיו טובים מספיק יהיה לכם חיים שלמים לנסות את סוגי החרבות השונים.
בהתחלה ברגע שאתם מצליחים לתפוס פינה ולרוץ על הגל, ניסוי ראשון מומלץ הוא להוריד את החרב האמצעית מתוך מערך שלוש החרבות בגלשן.
או שתנסו גלשנים של חברים עם מערכים של ארבע חרבות, שתי חרבות (Twin Fin) או חרב אחת (בדרך כלל בלונגבורדים ובגלשנים ישנים).

הורדת החרב האמצעית תאפשר לכם לסובב את הגלשן ביתר קלות כאשר הוא עדיין ימשיך להחזיק לכם את הפינה וזה מומלץ בעיקר כשיש גלים קטנים וחלשים שכן, אז חסרה המהירות וגלשן עם שלוש חרבות לא אוהב להסתובב ללא מהירות.
שהגלשן עם שתי חרבות יותר קל להטות אותו מצד לצד וכך ליצור את התנועה הדרושה לסיבוב.