הסבב הישראלי בגלישת גלים עדין מרגיש שיש לאן לדחוף אותו מקווה שזה מגיע לאוזניים הנכונות ויתחילו לעשות יותר פעילויות בשנים הקרובות כי אני לא רואה שום סיבה בעולם למה הספורט שלנו לא יקבל את החשיפה המגיעה לו ואת הזוהר שהספורט הזה עושה בעולם ויש עם מה לעבוד פה ולא קונה את כול מה שהציניקנים אומרים שאין גלים כי יש פה גלים אולי לא בקנה מידה כמו בחול אבל יש פה עם מה לעבוד קרוב ל 50 אלף גולשים במדינה כול כך קטנה וזה לא הולך ברגל אז יש פה סצנה ממש יפה אז לנסות לקדם איפה שרק אפשר כמובן שיהיה יותר תמיכה מצד החברות הגדולות ואני לא מתכון רק לחברות גלישה עלה מחוץ אלה שיהיה לראות לחברה הצעירים ששווה להשקיע בספורט הזה כי עם לא אז אין דור המשך וממש חבל עם זה יהיה המצב כי זה ספורט מדהים בעיני.

מודל לחיקוי אין לי מישהו ספציפי אני יכול להגיד שבשנים אחרונות אני יותר מתחבר לאנשים חיובים עם סוג של שקט נפשי כזה שמקרינים על כול הסביבה אז זה יכול להיות כול אדם שאני מכיר זה המודל לחיקוי שלי.

זיכרון גלישה שנחקק בזיכרון שלי אני חושב שזה היה בשנת 2005 מרינה הרצלייה היה ים יחסית די גבוה בחורף בערך שני מטר ירדתי גל ממש גבוה והגל היה ממש מעל המזח ואני תפסתי אותו ממש עמוק ונכנסתי לצינור ענק ובזווית של עיניים שלי אני רואה את המזח מתקרב עלי ואני עדין בצינור ועם אני לא יוצאה בזמן אני מתנפץ על הסלעים וממש שנייה לפני שהגעתי למזח יצאתי מהצינור וזה היה ממש מפחיד עם אדרנלין גבוה אחלה של זיכרון מזל שיצאתי בזמן כי עם לא כנראה לא הייתי היום לספר על זה.

אני לא מחפש איזה שהוא השראה להתחרות אני פשוט נהנה מזה וזה כיף לי ואני חושב שזה מספיק לי כי עם לא לא הייתי עושה את זה כיף פנימי זה הכול.

לעתיד אני רוצה להתקדם בתחום אימונים של הגלישה ואולי לפתח איזשהו עסק מזה וגם לא רק בתחום הגלישה וכמובן להמשיך להיות בריא ולהמשיך לחפש את האושר שלי ואת הנפש התאומה שלי וכמובן לבנות בית בישראל ילדים בית וכול החבילה כלב כבר יש לי אז זה חצי דרך חחח 🙂