בגיל 13 בנה לבדו חסקה על גג בית הוריו. כדי להוריד אותה לים תכנן מערכת מנוף וחבלים בעצמו. כבר אז ניכרה היצירתיות והיכולת לעבוד בידיים. לא חיכה שמישהו יסביר איך אלא מצא פתרון לבד. זה היה הצעד הראשון של בונה גלשנים.

עבד כמציל בחופי תל אביב בפרישמן ובהמשך בחוף הצוק. הים הפך לשגרת חיים יומיומית ולא רק תחביב. שעות ארוכות במים חיברו אותו לגולשים הראשונים. שם החל להבין את התנועה של הגל ואת הכלים הדרושים. החיבור המקצועי לים התחיל להתגבש.

נחשף לגלשנים הראשונים שהגיעו לישראל. מהר מאוד הבין שזה הרבה מעבר לספורט. הוא הפך לאחד מראשוני הגולשים בארץ. התשוקה לגלים הובילה אותו ללמוד כל פרט קטן. מכאן הדרך לבנייה הייתה טבעית.

במחסן סוכת המציל בחוף הצוק החל לייצר גלשנים. המצילים השכירו אותם והגולשים חזרו לפי מספרים אהובים. נוצר קשר אישי בין הגולש לגלשן. המקום הפך לנקודת מפגש ראשונה לקהילה. כך התחיל המוסד שנולד מהים.

נסע לקליפורניה ללמוד את רזי השייפינג. פגש את התעשייה המובילה בעולם והביא ידע לישראל. נחשף לחומרים ולשיטות מתקדמות. חזר עם הבנה עמוקה של התחום. מכאן הגלישה בארץ עלתה מדרגה.

פתח את מפעל הגלשנים ליד השגרירות האמריקאית בתל אביב. בהמשך עבר העסק להרצליה ונקרא Ultra Wave. הייצור הפך מסדנה קטנה למקום מקצועי. יותר גולשים החלו להגיע מכל הארץ. השם שלו התחיל להפוך לאגדה.

הפך למנטור עבור דורות של גולשים. ילדים ומבוגרים התחילו את דרכם אצלו. “גלשן של מוסה” נהיה סמל להגשמת חלום. החנות הייתה מקום מפגש ולא רק חנות. הקהילה גדלה סביב האישיות שלו.

המשיך לבנות גלשנים ולייעץ לכל מי שנכנס. אנשים הגיעו גם לשיחה ועצה מעבר לציוד. המקום הפך לפינה קבועה של קהילה. היחס האישי נשאר מעל הכל. המסורת עברה לדורות הבאים.

הלך לעולמו בגיל 77 והשאיר חלל שלא נמדד במספרים. משפחה, תלמידים ודורות של גולשים שנכנסו ילדים ויצאו אנשים. מכל הארץ הגיעו סיפורים על שיחה קטנה, עצה, חיוך או רגע ששינה דרך. לא רק גלשנים יצאו מהסדנה אלא ביטחון ואהבה לים. מאז כל כניסה לחנות וכל יציאה למים מזכירה שהוא עדיין כאן. מי שהכיר אותו יודע שזה לא סוף של סיפור אלא המשך של דרך שהוא לימד אותנו ללכת בה.